<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער שני</h1>
<h2>דף קט:</h2>
הכחל שקרעו ומרק החלב שבו מותר לצלותו ולאכלו, ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם הבשר, וכחל שלא קרעו בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה אסור לבשלו, ואם עבר ובשלו בפני עצמו מותר לאכלו, ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בששים וכחל מן המנין, כיצד אם היה הכל עם הכחל כמו ששים בכחל הכחל אסור והשאר מותר, ואם היתה בפחות מששים הכל אסור ובין כך ובין כך אם נפל לקדירה אחרת אסר אותה ומשערין בו בששים כראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה, ואין משערים בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בעת שנפל, לר"ם. מלשונו שמענו שבקריעה מועטת מותר לאכלו צלי ובקריעת שתי וערב וטיחה בכותל מותר לבשלו עם בשר, ור"ש כתב לקדירה צריך קריעת שתי וערב וטיחה בכותל ולצלי די בקריעה מועטת, ואם לא קרעו לצלי מותר ולקדירה אסור אפילו בפני עצמו, ואין מבשלין אותו בקדירה אפילו בקריעת שתי וערב שאי אפשר שלא ישאר בו קצת לחלוחית, ורבינו יעקב כתב בקריעה מועטת מותר לבשלו בקדירה בלא בשר ואם בשלו עם בשר מותר, והר"ז כתב לצלי או לקדירה בפני עצמו אין צריך קריעה כלל ולקדירה עם בשר הוא שהצריכו קריעה. מלשון הר"ם שמענו שאם נתבשל עם בשר ונאסר כגון שהיה בפחות מתשעה וחמישים ואחר כך נפל לקדירה אחרת משערין אותו בששים עם הכחל, והר' שלמה כתב שאם נפל לקדירה אחרת צריך ששים והוא, ופסק הר"ם עקר. יש מן הגדולים שכתב כל מה שאמרו באסור כחל לא אמרו אלא בשל מניקה אבל כשאינה מניקה מותר לבשלו בקדירה אפילו בלא קריעה ואפילו עם בשר, ויש מי שאמר אם לא הניקה כלל הוא שדינו כבשר ומותר לבשלו בקדירה בלא קריעה, אבל כחל גדולה שהניקה אעפ"י שאינה מניקה עתה דינו ככחל מניקה, ופסק הר"ם עקר.
יש מן הגדולים שכתב קריעה וטיחה שאמרו בכחל צריך לעשותה קודם מליחה שאם ימלחנה בלא קריעה הרי הוא כמבשלו עם חלבו, מליח הרי הוא כרותח ואם עבר ומלחו בלא קריעה מותר, כי לדעת רוב הפוסקים אם צלאו בלא קריעה מותר, אבל מכל מקום צריך קריעה שהמליחה לא תוציא חלבו. יש מן הגדולים שכתב כשטופלין הכחל בבצק דינו כקדירה לכל דבר.
<h2>דף קיא.</h2>
אין צולין את הכחל שחתכו למעלה מן הבשר בשפוד, ואם צלהו הכל מותר, היה הבשר למעלה והכחל למטה מותר אפילו לכתחילה. כתב הר' שלמה ויראה לי שהוא הדין והוא הטעם למלחו עם בשר, נתנו למטה מן הבשר מותר לכתחלה, למעלה מן הבשר אסור לכתחלה, עבר ומלחו מותר, ומכאן אתה למד שמותר לחתכו חם בסכין שחתכו בו בשר, וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתכו בו כחל, וכן הדין לאכול זה בכלי שאכלו בו זה שהרי התירו לצלותה בשפוד אחד, ע"כ. יש מן הגדולים שכתב שפוד שצלו בו בשר מותר לצלות בו כחל ואין חוששין למה שיש משמנינות הבשר בשפוד, שאפילו יפול שמנינות הבשר עליו מותר, אבל אם רצה לצלות בו בשר אחר שצלו בו כחל צריך להכשיר השפוד שמה שבלע השפוד מן הכחל פולט בבשר, ובדבר זה חוששין לכתחלה.
<h2>דף קיג:</h2>
חלב שחוטה אסור מדברי סופרים אבל מן התורה מותר, כך למדנו מפי השמועה בחלב אמו ולא בחלב השחוטה שאינה ראויה להיות אם.
<h2>דף קטז:</h2>
קיבה שבשלה בחלבה מותרת שאינו חלב אלא הרי הוא כטנופת שהרי נשתנה במעיין, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק קיבה שבשלה בחלבה אסורה, ורבינו יעקב פסק אם לא נקרש החלב בקיבה אם בשלה בחלבה אסורה, אבל כשנקרש אם בשלה בחלבה מותרת, ופסק הר"ם נראה לנו עקר, וכן פסק הרי"ף ורבים מגדולי האחרונים.
אסור להעמיד הגבינה בעור קיבה של שחוטה, ואם העמיד טועם את הגבינה אם יש בה נותן טעם בשר אסורה ואם לאו מותרת, מפני שהמעמיד דבר המותר הוא שקיבת שחוטה הוא ואין כאן אלא איסור בשר בחלב ששעורו בנותן טעם, אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה הואיל והמעמיד בדבר האסור בפני עצמו נאסרה הגבינה משום נבילה לא משום בשר בחלב, ומפני חשש זה אסרו גבנת הגוים, לר"ם. כתב הראב"ד טעם איסור גבנת הגוים מפני עור קיבת נבילה שאין אנו יכולין לעמוד על טעם האסור אלא על ידי גוי, ולא התירו חכמים לסמוך על טעם הגוי אלא כדי לחוס על ממונן של ישראל אבל לקנות מן הגוי לא התירו, שמענו מלשונו שגבנת ישראל שהעמידוה בעור קיבת נבילה שסומכין על טעם הגוי, ופסק הר"ם עקר, וכן דעת רבים מגדולי הפוסקים.
